בור החיים
כל הנשמות עמדו לפני בור החיים. היא סיכמה איתם שהיא מסכימה לקפוץ. שהיא רוצה והרגע היא הייתה שם במעמד הזה. אבל עכשיו היא עברה את השער והיא עומדת על שפת הבור ופתאום זה מכה בה. זה חוזר אליה. הסבל. החיים זה סבל. בעצם היא לא רוצה את זה. לאאאא! היא מנסה להסתובב אחורה ולחזור לשער אבל אין עם מי לדבר. השער הוא חד כיווני ומי שנכנס הוא נכנס. אין חרטות. אבל איפה החמלה בזה? איפה רוח האהבה ללא תנאי? היא אוחזת בסורגים מאחוריה ומנערת אותם בכוח. היייי!!!!! מישהו שומע אותי???? היייי!!!!! בכלל גם עולה על דעתה באותו הרגע שממתי יש פה סורגים בכלל? קודם לא היו פה סורגים. אבל זה בהחלט מרגיש כמו מציאות של סורגים. פי בור החיים הולך ומתרוקן. הנשמות קפצו כבר פנימה. גם איזה מין דימוי זה בכלל "בור החיים". בור זה אף פעם לא דימוי טוב בהקשר של החיים. עד כמה שהיא יודעת. ממש עושה חשק.