ים המוות
רציתי להרים לי גביש של מלח כדי לקחת הביתה אבל אז לא רציתי לקחת אותו, מעדיפה להשאיר את המלח שם. מה אם נרכז את כל הצרות שלנו באגם אחד של מלח וניתן לשמן רך לעטוף את הכל ורק מדי פעם נרשה לעצמינו לנסוע אל לב מדבר יהודה להביט אל הצרות שלנו? אל ים המלח שאגרנו בלב? עצוב לי כאן בים המוות, כאילו שלא נועדתי להיות פה והמקום הזה כאילו לא שלי. כלכך יבש וכל כך מתבקע ונקרש פה המלח מתוך האדמה. מרוב יובש אפילו לא מצליח לדמם. המים עומדים אבל יש פה קול של פכפוך כמה חומל זה מצד הנחלים להמשיך להזרים לכאן מים למרות שכאן זה הסוף וכמה אסון הוא שזה כך. האם מלח הוא העונש של אנשי סדום על שרק רצו לקחת? איזה מין מקום מוזר.