אובססיה
היא עמדה בהופעה ולא יכלה להפסיק להסתכל עליו, הוא זז עם כל הגוף שלה והרבה זמן היא לא ראתה כזה כוח חיים מתפרץ, כמו קרן שמש מפזזת. מאוחר יותר כשהרחבה התרוקנה מההמון היא חזרה לשם לעמוד ולהסתכל, מקווה שאף אחד לא ישים לב שהיא לא שייכת לשם ויגיד לה ללכת, תמיד זה החשש שלה. הלוואי שהייתה מעיזה לגשת אליו אבל היא כלום עכשיו. כדי לעשות משהו היא נכנסת לשירותים שגם ככה לא היה סיכוי להגיע אליהם קודם. היא נראית סבבה, היא קובעת לעצמה, אפילו ממש, סקסית. היא שולחת שוב מבט אל הבמה והלב שלה יוצא אליו ובחוץ סתם בחוץ, נושמת את האוויר של הלילה ויודעת שהיא לא כמו קודם, הבנאדם הזה טלטל אותה והיא רוצה אותו, ממש. היא מרגישה את עצמה נסחפת באשד של אהבה, מתאיינת שם, אחת עם האהבה. איפה אני פה? היא נזכרת לשאול את עצמה ואז היא מזהה, אה, הנה זה קורה לי שוב. היא מכירה את האובססיה הזאת, זה קורה לה עם אנשים וזה קורה לה מילדות, זה הדבר הזה שהיא לא יכולה לספר לאף אחד, אף פעם לא עד הסוף, כי אף פעם לא ראתה את זה קורה למישהו אחר, לא ברמות כאלה. לא נשארו לה הרבה שעות לישון והיא נוחתת על המיטה בבגדיה, בלי כוחות להתנגד לעצמה מלח
