אבא מהרי
הליכה שקטה במקום. שקטה ודואבת. אנשים לבושים לבן. לילה ויש קור מדברי. כוכבים מלמעלה. שותקים. לא מדברים. התאורה משתנה ועל פניהם של העולים צללים של מים. ורשרוש של גלים מתנפצים אל החוף. נעמדים בשורה ומרימים את העיניים לים המשתרע מאופק לאופק. הכל קורה בשתיקה. בלי לדבר. המבטים מופנים אל המנהיג. חלק מהאנשים מניחים את המשא הכבד כי ברור שלא ממשיכים כרגע. ורק המנהיג נשאר עומד. בוהה במים. ניגשת אליו ילדה קטנה ונצמדת לרגלו מחבקת אותה. המנהיג מתחיל לצעוד אל תוך המים. האנשים מביטים בו בחוסר אמון. הוא יורד במדרגות אל תוך המים ולאט לאט הצל עולה עד למתניו. בעקבותיו השאר מחליטים להצטרף. נעים בהיסוס ויורדים במדרגות בעקבותיו. אחרונות נשארות אמא וילדה. הילדה מפחדת להיכנס למים והאמא נשארת איתה. הגברים מתקדמים קדימה אל תוך הצל ונשמע צליל פכפוך המים. האישה קולטת באימה את מה שקורה ומתחילה לצעוק לגבר שלה שיחזור. זה מאוחר מדי והיא מביטה בפלצות בגבר שלה טובע עם שאר הגברים, מנסה לרוץ להציל אותו אבל ביתה מושכת אותה לאחור.
