אפשרות לגן עדן

 

אפשרות לגן עדן

מאת נעמה קאופמן

משתתפים

איה (תכונה גם "איה של למעלה")

סעיד

איה של למטה

נחש

נשמה של איה (תכונה גם "נשמה")

זיכרון של סעיד (יכונה גם "זיכרון")

על הבמה בלוק לבן וריק עם שתי כורסאות לבנות.

תמונה 1

קול פיצוץ ועשן לבן סמיך

העשן מתפזר ומתגלה בימת גן עדן, על אחת הכורסאות יושב סעיד. איה מתגלה כורעת על הרצפה, אחרי נפילה. מנערת את השמלה שלה ונושר ממנה אבק. היא מתרוממת ומסתכלת מסביבה. בוחנת את המקום. סעיד שולף באנג. הוא שואף פנימה עמוקות ואז נושף והבאנג פולט שרשרת של בועות סבון.  איה משתוממת. בזהירות היא מנסה לבדוק כמה ממשית המציאות שנקלעה לתוכה. היא ממששת את העצמים, הכורסאות, ומגיעה גם לסעיד.

 

סעיד: ווהו!!...  (במבטא גיי)

איה: אלוהים...?

סעיד מגלגל עיניים

איה: אתה אלוהים?

סעיד עדיין לא עונה, ממשיך לעשן את הבאנג בזעף. איה מתיישבת מולו. כוססת ציפרניים, מנסה שוב:

איה: אני יכולה לפגוש אותו?

השקט של סעיד מעצבן את איה והיא מתחילה לאבד סבלנות וקמה וצועקת

 איה: אלוהים!!!! אלוהים!!! (היא נענית בשקט קרינג'י ובחצי בכי פונה לסעיד) נו איפה הוא??

סעיד (תוך כדי המשך עישון): מה את צריכה את אלוהים כל כך?

איה: מה... (לא יודעת מאיפה להתחיל להסביר) אני צריכה אותו!!

סעיד ממשיך לעשן בנחת.

איה: יש לי משהו ממש חשוב לברר איתו

סעיד: מה?

איה: מה מה??? זה לא עניינך מה!!

המתנה

איה: על החיים שלי!! על מה הקטע? זה על מה!

סעיד (ממלמל לעצמו): על החיים שלי... על מה הקטע... כל אחד בא היום עם טענות וחושב שהוא יכול לפגוש את אלוהים...

איה: אתה לא מבין! אני באמת ניסיתי כבר הכל!!

סעיד: אני בטוח

איה: מה אתה יודע בכלל?? רגע, אתה יודע? אתה ראית את החיים שלי? וואט דה פאק??? תגיד לי אתה וואט דה פאק? מה זה? מה זה???

סעיד: טוב תרגעי מותק... איזה דרמטית... מה שקרה לך זה את בחרת.

איה: וואי!!!! אל תבוא אלי עם זה אני מזהירה אותך!

סעיד: את מזהירה אותי?

איה: אני בחרתי?? אני בחרתי?? אני?? (מפשילה את השרוולים שלה ומראה לסעיד את פרקי הידיים שלה) בחרתי???

סאונד של רוח. אור נדלק על ספוט בחלל בו שחקן המגלם עץ מלא עלים. העץ נאבק ברוח והעלים נושרים ממנו, הוא מאבד את עשתונותיו ומנסה למנוע מהם לעוף ממנו ללא הצלחה. המראה קורע לב. הסצנה נמשכת תוך כדי הדיאלוג של איה וסעיד

איה: מה זה??

סעיד: לא יודע

איה: מה זה לא יודע??

סעיד: אולי את הפעלת את זה

איה: אני לא עשיתי כלום

סעיד: גם אני לא

איה: אתה לא מתכוון לעזור לו?

סעיד: מה את רוצה שאני אעשה?

העץ ממשיך לסבול ואיה מתקשה לשבת לנוכח הכאב שלו היא קמה ומנסה לחסום בגופה את הרוח מהעץ, לנשוף עליו כדי לחמם אותו, לחבק אותו. מאמציה חסרי תועלת

סעיד (צועק, להתגבר על הרוח): את לא יכולה לעזור לו!

איה (צועקת גם היא): אתה לא רואה שהוא סובל?

ממשיכים לצעוק

סעיד : אני רואה

איה: ואתה לא יכול לעזור לו?

הרוח נחלשת מעט

סעיד: העץ הזה בתודעת עלה. לכן הוא סובל, הוא לא בתודעת גזע.

איה: העץ הזה מאבד את העלים שלו וקר לו!

סעיד: העץ הזה בשלכת כי סתיו עכשיו.

איה: העץ הזה לא למד על עונות השנה!

סעיד: בטח שהוא למד, הוא עץ.

איה: אז למה הוא סובל?

סעיד שותק

איה: מה הוא צריך לעשות??

סעיד: אין לי איך לעזור לו בזה.

האור על העץ הולך ומתעמעם

איה: אתה אומר שאני הפעלתי את זה?

סעיד: לא  אמרתי, אמרתי אולי

איה: זאת אמורה להיות איזו מטאפורה לחיים שלי?

סעיד: את מסתובבת בעולם וחושבת שהכל זה מטפאורות לחיים שלך?

איה: חשבתי שאני אגיע לכאן והכל יהיה ברור

סעיד: מה לא ברור?

איה: הסבל!! חשבתי שיש איזו אמת מאחוריו ואני פשוט לא רואה אותה והיא תתבהר כשאני אגיע לכאן ומה אני מגלה? שאין כלום! שבאמת יושב פה סוציופת! שבאמת אין שום טיפה של חמלה!

סעיד: אבל יש מלא חמלה!

איה: איזה מלא חמלה?

סעיד שולף שמיכת צמר גפן גדולה רכה ומכסה בה את איה שנשטפת בגל של רוגע ונמסה אל תוך הכורסא. גל החמלה הפתאומית תופס אותה לא מוכנה ופניה מתכרכמות לעצבות תהומית. היא מתחילה לבכות.

סעיד: מה את מרגישה?

איה: חמלה אינסופית...

סעיד: למה את בוכה יפה שלי?

איה: אתה באמת שואל? מה הייתי צריכה לבקש כדי שזה יגיע?

סעיד: כלום, זה בכלל לא תלוי במשהו שתבקשי.

המילים של סעיד מגבירות את הבכי של איה

איה: זה נורא ואיום!! אז זה באמת כמו שחשבתי. אין שום דבר שאני באמת יכולה לעשות...

האור משתנה לסגלגל ואפלולי ואנחנו נכנסים לפלאשבק של איה מהחיים. יש מוזיקה נעימה של מדיטציה. נדלקת קטורת וספוט נדלק על איה נוספת, איה של למטה.

היא יושבת ישיבה מזרחית, במדיטציה, עם האמצעים הנלווים של שטיח, קטורת, קריסטלים וכל מה שיאפיין מקום כזה. היא שקטה ושלווה.

איה של למעלה: הנה אני...

סעיד: זאת נראית ממש שלווה, למה לא הבאת אותה?

איה: פחחחח....

סעיד: מה פחחח?

איה: שלווה בתחת שלי.

סעיד: מה?

איה: תראה תראה

מאחורי איה של למטה מגיחה דמות של נחש שמתפתלת ולוחשת את המחשבות שלה

נחש: סססססס  ססססססססססססססס מה את מסססססססססססססססחקת אותה?

איה של למטה: אני לא משחקת אותה

נחש: ססססססססססססססססססתומה אחת, מה חשבת, שאת יכולה לברוח?

איה של למטה (מניחה ידיים על הלב): אני לא לבד

נחש (צוחק): נסססססעת לחו"ל ולקחת את הבדידות שלך איתך תראי איך את נראית? לא נעים להסססססתכל...

איה של למעלה מתכווצת מהדיבור של הנחש

איה של למעלה: מדיטציה זה אחד הקשים.

סעיד: נראה לך?

איה של למעלה: הכי קשה זה לא לעשות כלום. זה מביא את כל השדים.

הדיבור הנחשי מתפתח למוזיקת טראנס והתאורה מתחלפת לפליקרית, בתאום שהוא מכני כל המשתתפים נכנסים למשפט תנועתי שחוזר על עצמו והוא רובוטי. גם סעיד משתתף בתנועתיות בעל כורחו, כוח שחזק ממנו כופה זאת עליו, הם מדברים בצעקות כדי להתגבר על הרעש

סעיד: מה את עושה?

איה של למעלה: אני לא מאמינה שזה משפיע גם עליך!!! אתה עד כדי כך יוסלס??

סעיד: מה זה?

איה של למעלה: אני לא יודעת. אבל זה מוכר לי

סעיד: ככה זה מרגיש לחיות?

איה של למעלה: כן! זה חסר תכלית. חוזרים על אותו הדבר, קמים מעבירים את היום והולכים לישון וכל הזמן מחכים למשהו!

סעיד: בגלל זה ברחת להודו?

איה של למעלה: לא חשבתי שאני אוכל לברוח אבל הייתי חייבת להתקדם לאיפושהו

סעיד: נשמע הגיוני דווקא!!

איה: מה??

סעיד: אני אומר שזה נשמע הגיוני דווקא!!

איה: זה לא פתטי??

איה של למטה פותחת ארנק קטן ובולעת כדור. המוזיקה נמסה לתוך עצמה באיזה זוווווום עד שהיא מתפיידת. הנחש נעלם. כולם עוצרים ומתנשפים.

איה של למעלה (בשקט): ועוד לוקחת כדורים כדי להירגע אעלק רוחניקית....

סעיד: או מיי גאד

איה של למעלה: לא יודעת להרגיע את עצמך...

איה של למטה מרוצה מעצמה. היא נושמת עמוק, אורזת מספר חפצים בתיק ויוצאת.

סעיד: מפגרת! לא היא או מיי גאד! את או מיי גאד!

איה: אתה או מיי גאד!

סעיד: מה את מפמפמת לה במוח את כל הדיבור הרע הזה? מי לא יקח כדורים?

איה: איזו ברירה הייתה לי??? ככה גדלתי, ככה נהייתי אתה לא חושב שניסיתי לחשוב מחשבות חיוביות?

סעיד: לא ראיתי

איה: כי האפילה הרבה יותר חזקה מזה!! אתה לא מבין?? רגע, אתה באמת לא מבין... מה זה כל השאלות האלה אתה לא היית שם?

איה נגעה פה בנקודה כואבת והיא גורמת לסעיד להתכווץ מעט

סעיד: לא

איה: אה... (חושבת קצת) אבל אתה לא יודע מה קורה כאן בדיוק כמוני... אז מי אתה?

סעיד: שמח ששאלת. אני המדריך הרוחני שלך (מושיט יד ללחיצה) סעיד

איה: סעיד?! (סאבטקסט: ערבי?!)

סעיד: כן, סעיד. (ערבי.)

איה: מה, אלוהים מחזיק ממני כזאת פלורליסטית?

סעיד: קשה להאמין

איה: אבל איך אתה מדריך רוחני אם אף פעם לא חיית?

סעיד: ניסיתי. יותר מפעם אחת

איה: לחיות?

סעיד: להגיש בקשה

איה: ולא נתנו לך?

סעיד מושך בכתפיו

איה: לא מבינה למה רצית בכלל... לא הפסדת

סעיד: תודה

איה: איך יכול להיות שלך לא נותנים ואתה כל כך רוצה ואני הייתי שם אפילו שממש לא רציתי, מה זה, התעללות?

סעיד: אבל את כן רצית

איה: אני ממש בטוחה שאני לא.

סעיד: את כן.

האור שוב משתנה לתאורה ורדרדה של זיכרון בחלק אחר של הבמה. נכנסת דמות יפיפיה. לבושה שמלה מלאכית ואיתה דמות לבושה לבן של מלווה רוחני

איה: זה שוב אני ואתה?

סעיד: כשהיינו צעירים

איה: אף פעם לא נראיתי ככה

סעיד: את כל הזמן נראית ככה נשמה שלי

איה: זאת הנשמה שלי?

סעיד של הזיכרון: את מוכנה?

נשמה של איה (בהתרגשות): כן

זיכרון: אני אדחוף אותך למטה, ואחר כך את לא תזכרי כלום.

איה: זה לפני שנולדתי?

סעיד מהנהן

נשמה: אני מפחדת

זיכרון: ממה?

נשמה: מלהיות לבד

זיכרון: את אף פעם לא תהיי לבד

נשמה: אבל אני לא אדע את זה

זיכרון: נכון

נשמה: ואני אחשוב שאני כן

זיכרון: נכון

נשמה מתמלאת אדרנלין פתאום

נשמה: איזה מטורף זה יהיה!!

איה (פוכרת את פניה בידיה): איזה סתומה...

סעיד: שש... תסתכלי!

נשמה: אז מה יעזור לי?

זיכרון לוקח את פניה של הנשמה בשתי ידיו ונושק לה ארוכות. נשמה מתמסרת

איה: חשבתי שאתה בכלל גיי

סעיד: מה הקשר

נשמה וזיכרון מתקרבים לשפת הבמה אוחזים ידיים. הם עומדים זה מול זה ומתכוננים ואז בהסכמה עוזבים את הידיים. כל האור נכבה מלבד ספוט שנשאר על נשמה. ברגע שידה נשמטת משל סעיד היא נאחזת בהלה עמוקה

נשמה: לא לא לא לא לא! אני טעיתי... אני לא רוצה ללכת! סעיד! אני רוצה לחזור!! סעיד!!! (בוכה) סעיד!!!

הרוח המוכרת לנו מסצנת העץ מתחילה לנשב ומשפיעה על נשמה. היא מנסה להיאבק בה ולחזור וממשיכה לצעוק לסעיד, עד שהיא נעלמת אל תוך החושך. הרוח ממשיכה ונחלשת אחרי החושך ואור נדלק על איה וסעיד. שניהם מתנשמים מעוצמת הזיכרון. שתיקה ארוכה.

איה: למה?

סעיד: כי זה מה שבחרת

איה: אבל רציתי לחזור!

סעיד: גם את זה בחרת

איה: בחרתי לרצות לחזור?? למה? למה בחרתי כל החיים שלי להתגעגע לכאן? להרגיש לא שייכת לעולם? למה?

סעיד: כדי להיזכר

איה: במה?

סעיד(ברוך): באהבה

איה: מה...? אז זה לא עבד...

סעיד: את בטוחה שלא?

איה: אף פעם לא נישקו אותי ככה

סעיד: תחשבי על זה במובנים יותר רחבים מנשיקה

איה: אבל אני לא רוצה! לא רציתי! כל כך רציתי רק לא להיות לבד!!

בבת אחת מוזיקה של שיא השיר "למה ליבך כמו קרח" בביצוע גידי גוב ספוט על איה של למטה נוהגת באוטו וצורחת עם השיר

איה של למטה: אז אני שואל אותך ריבונו של עולם! כלכך הרבה אהבה יש בעולם! אתה לא יכול לסדר לי איזה משהו? אה??

איה של למעלה: הנסיעה לצפון

איה של למטה עומדת נשענת על מרפסת מול רוח שמנשבת על פניה ומסתכלת על נוף מושלם לכיוון הקהל

איה של למעלה: לפעמים, אחרי מצוקה גדולה כשלא רציתי לחיות יותר פתאום הגיעה הקלה. איזה תובנה. כמה רגעים של שקט מוחלט. אז נזכרתי

סעיד: ואיך זה הרגיש?

איה: כמו כמה רגעים של נצח. הרגשתי אחת עם הטבע ולא הייתי צריכה כלום.

סעיד: מתי עוד?

איה: כשסיימתי לכתוב את המחזה שלי

סעיד: ומה הרגשת אז?

איה: שאני צינור של השראה.

סעיד: בבקשה. הרי לך תודעת גזע

הספוט על איה של למטה נכבה ואיה של למעלה מתנערת

איה: אוקי. אבל אלה היו רגעים. בין הרגעים האלה היו תהומות של דיכאון. של חרדה. אתה יודע מה זה התקף חרדה? זה נראה לך שווה את זה?

סעיד: נראה שהחלטת שלא.

איה: בעיה של אלוהים. הוא עשה טעות. באמת למה לא שלחו אותך אני לא מבינה. אתה מושלם לזה.

סעיד: זה בדיוק הדבר שאת לא רואה, שאת מושלמת לזה.

איה: אני התאבדתי סעיד. נכשלתי במשימה.

סעיד: לא נכשלת

איה: איך לא?

סעיד: כי חיית. את נפלת לדיכאון ואז קמת וניסית שוב באלף דרכים שונות

איה: שנכשלתי בהן

סעיד: שניסית. ובכל פעם שקמת פגשת את אלוהים. וזה מה שאת ואני לא. יש לך מושג איזה כוח זה? יש לך מושג כמה זה יקר?

סעיד נאנח וחוזר לשאוף שאכטה מהבאנג. הוא פולט בועות סבון וסעיד עוצם עיניו בתענוג. איה לוקחת את הבאנג ומנסה גם. זה לא עושה לה כלום.

איה: זה לא עושה לי כלום

סעיד: את לא צריכה את זה.

איה: מה זה?

סעיד: זאת אנושיות.

איה: אהההה...

הם נשארים לשבת. אור יורד.

סוף