חנות מחשבים
האיש בחנות מחשבים הכי נחמד בעולם. תמיד עוזר לה ומתקן לה מה
שהיא צריכה, אבל מפעם לפעם יורד לה החשק ללכת אליו. לא בא לה לעמוד שם בתור
ולהתייבש עד שהוא יתפנה לטפל בה, אחרי אחרון הלקוחות ותמיד הוא נחמד מדי אז גם לא
נעים לה להגיד את זה. אז היא לא הולכת לחנות מחשבים, ובמחשב שלה קופצת כל דקה
הודעה שהוא צריך עדכון. והוא אמר שתבוא ותוך דקה הוא מסדר את זה. וגם יש את העניין
שאפשר ללכת ברגל אבל לא בא לה את החזור. אין לה בעיה עם ההלוך. וזה מרגיש מוגזם להוציא
את האוטו רק בשביל זה. היא מנסה לחסוך בדלק ואין לה ממש עוד מה להכניס לסיבוב הזה
כי לסופר ממש לא בא לה ללכת. ויש לה זמן למלא עד 14:15 והיא צריכה לתקן את המחשב.
בכל פעם שהיא הולכת לשם היא מחליטה לעצמה איזו החלטה. או שהיא תהיה אסרטיבית, האסרטיביות
בדרך כלל באה לידי ביטוי בסוף בפרצוף חמוץ שהיא עושה כשהיא מחכה בתור ממילא עד
שהוא יסיים לדבר עם כולם. הפרצוף לא עושה עליו רושם. או שהיא מנסה לחכת לעשות משהו
עד שהם יתפנו אבל זה גם לא עוזר כי זה לא שהתור שלה נשמר או משהו רק באים עוד
אנשים ומשום מה מתייחסים לכולם לפני שמתייחסים אליה. אז למה הוא כזה נחמד ואומר לה
לקפוץ שניה הפלרטטן הזה? כי זה לא שהוא מטריד אותה. הוא לא עושה שום דבר לא בסדר,
להפך, הוא קורא לה "סאנשיין". תמיד. ללא יוצא מן הכלל. ובכל סאנשיין כזה
היא מתכווצת עוד קצת ומרגישה שלקחו לה משהו. והיא אמזונה. אחת האסרטיביות בחיים לא
תיתן שיגעו בה בלי רשות או משהו אבל הוא בא להביא לה כיף והיא נותנת והוא משאיר את
הכיף ולוחץ לה את היד וזה לא נעים לה. ואז היא יוצאת ומבינה שהיא באמת לא רוצה
ללכת יותר לחנות מחשבים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה